<h1>שו"ת הרשב"א מיוחסות סימן קס"ד</h1>
<h2>דף קיב.</h2>
שאלת הא דאמרינן בפרק כל הבשר אין מניחים כלי תחת הבשר עד שיכלה כל מראה אדמומית שבה, ואסיקנא עד דיהיב תרי או תלת גללי דמלחא ובכבדא כלל כלל לא ואקשינן מאי שנא מדמא דבשרא ופריק דמא דבשרא שכין דכבדא קפי. הודיעני, אחרי שאנו אומרים דאפילו כבד בחתיכה ומליחה סגי, דאלמא המלח מוציא מידי דמו ומושכו כדרך שהוא מושך דמא דבשרא אלא שאין יכול להפליטו לגמרי בלא קריעה, עכשיו שיצא ונפלט הדם בתוך הכלי ויש כח במלח למשוך דם מכבד כדם הבשר, למה לא נזכר בי דוגי בכבד כמו בבשר. תשובה לדברי הגאון ז"ל, אין הכשרו של כבד בחתיכה ומליחה אלא בקריעה וצלייה. וכן נהגו עכשיו על פי הלכות גדולות. ומכל מקום כך דעת רבותי נוטה, דמן הדין בחתיכה ומליחה שרי וסגי ליה, אלא שראוי להחמיר לכתחלה כדברי הגאון ז"ל. ועם כל זה איני רואה עיקר לקושייתך, שהרי פירשו לך ואמרו מאי שנא מדמא דבשרא ופריקו דבשרא שכין דכבדא קפי, לומר שדם הבשר צלול, ואף לאחר שפירש מן הבשר לכלי קליש הוא ונמשך אחר המלח לשולי הכלי, אבל הפורש מן הכבד לכלי עב הוא ונקפה וצף הוא על פני המים ואינו נמשך אחר המלח, מה שאין כן בעודו בכבד שאינו נקפה ונמשך אחר המלח.
